מדיום האחסון (שמירה על תאי ה – LDP): 

   אם אין אפשרות לבצע את השתלת השן עוד במקום האירוע, יש להניח את השן במדיום אחסון. 
   הנחת השן במדיום מתאים תאפשר את עצירת הנזק הנגרם לתאים ובכך תאריך את משך הזמן 
   עד להשתלה מחדש. תאי ה- LDP הנשארים על גבי השורש לאחר החבלה מנועים מאספקה של 
   מטבוליטים חיוניים ומתחיל תהליך של הרס התא. כדי לשמור על מטבוליזם תאי אופטימלי יש לחדש את 
   המלאי תוך 06 דקות מרגע החבלה. תאים אלה, אם ישרדו, יביאו להיווצרותם של תאים חדשים, 
   שיוכלו להתמיין ולשחזר את מערכת התאחיזה. 
   קיימים מספר סוגי מדיום אחסון: חלב, SSBH, nepsaiV, רוק וסליין. על-פי האיגוד האמריקאי לאנדודונטיה, 
   מדיום האחסון המועדף הוא (noituloS tlaS decnalaB sknaH – SSBH), הודות ליכולתו לשמור על חיות תאי LDP
   למשך זמן רב. כמו כן, חומר זה בעל אוסמולריות ו – Hp אידיאליים לשמירה על חיות התאים.
   eporT & ztliH הראו, ש-SSBH שמר על חיות תאים פיברובלסטיים למשך 27 שעות אולם, חומר זה אינו נפוץ בארץ 
   ועל כן סביר להניח שלא יהיה נגיש במקרה הצורך.

•  nepsaiV הינו מדיום אחסון המשמש בהשתלת איברים לצורך העברתם למקום ההשתלה. חסרונו העיקרי הוא חיי 
   מדף קצרים – חודש ימים בלבד. עובדה זו, בשילוב עם מחירו הגבוה, הופכים את השימוש בו לנדיר.
 

•  רוק נמצא כמדיום אחסון המסוגל לשמור על ויטליות תאי LDP למשך חצי שעה עד שעתיים. הסיבה העיקרית
   להימנעות משימוש ברוק הוא החשש למעבר של זיהום חיידקי או וירלי (כגון צהבת נגיפית) מהנשא, שרוקו שימש
   לאחסון השן, אל המטופל. גם אם המטופל עצמו נושא את השן בפיו, עדיין קיים החשש לזיהום עצמי של המוך ופני
   שטח השורש, העלולים להכשיל את תהליך היקלטותה.
 

•  סליין כמדיום אחסון יכול לשמור על ויטליות התאים לשעתיים בלבד. הוא אינו זמין בדרך-כלל במקומות ציבוריים
   ונמצא פחות יעיל מחלב.
 

•  חלב נמצא יעיל כחומר מאחסן הודות לאוסמולריות הפיזיולוגית שלו, ל – Hp הניטרלי ונוכחותם של חומרים מזינים.
   החלב הינו חומר נפוץ וזמין ועל כן מהווה מדיום בחירה מועדף. זמן האחסון האפשרי בחלב הינו עד שלוש שעות.
 

הכנת פני שטח השורש (gninoitidnoC)

   ישנם שני סוגי הכנה אפשריים של פני שטח השורש לפני השתלת שן מחדש: מריחת השורש בטטרציקלין, או 

   אם השן שהתה מחוץ לפה בתנאי יובש פחות מ-06 דקות, או אוחסנה באחד מסוגי המדיום המומלצים ובמסגרת
   טווח הזמן המומלץ, ההכנה המתאימה תהיה מריחת פני שטח השורש בטטרציקלין והשתלתה מחדש. במצב בו
   חלפו מעל 06 דקות ביובש, או שהשן שהתה במדיום מעל פרק הזמן המומלץ, יש לבחור בהשריית השן בפלואור
   לפני השתלתה מחדש.
 

הכנת פני שטח השורש באמצעות טטרציקלין: 
   כאשר שיניי קופים עקורות טופלו במשחה אנטיביוטית מקומית מסוג דוקסיציקלין (lm01/gm1 במשך 5 דקות) לפני
   השתלתן מחדש, נמצא שהשימוש באנטיביוטיקה העלה בצורה משמעותית את שכיחות הרווסקולריזציה של המוך
   ל-%14, לעומת %81 בקבוצת הביקורת. בנוסף, הטיפול הפחית את שכיחות ספיגת השורש הדלקתית ל-%03,
   לעומת %66 בקבוצת הביקורת, ואת שכיחות האנקילוזה ל-%84, לעומת %86 בקבוצת הביקורת. בדקו את
   ההשפעה של אנטיביוטיקה מסוג מנוציקלין (™nitserA): מריחת פני שטח השורש בשיניים בעלות אפקס פתוח
   בכלבים והשתלתן מחדש לאחר שהות של 5 דקות מחוץ לפה, הביאה לרווסקולריזציה ב-%09 מהמקרים, לעומת
   %37 עם דוקסיציקלין ו-%33 בלבד עם סליין. 
   הגורמים המשפיעים ביותר על רווסקולריזציית המוך הם גודל המפתח החודי ומשך הזמן האקסטרה-אוראלי ביובש.  
   ועמיתיו מצאו, שבשן עם אפקס פתוח קיים סיכוי לרווסקולריזציה ולכן המטרה היא להשתיל את השן ולבצע מעקב. 
   המעקב הכרחי כדי למנוע ספיגה נרחבת של השן אם וכאשר מתחילה הזדהמות של המוך הנמקי. יש לקרוא 
   למטופל מדי שלושה או ארבעה שבועות לבדיקת ויטליות המוך.
   לאחרונה נמצא, שמגע בקצה הלהבי של השן בקרבת קרני המוך היא השיטה הטובה ביותר לבדיקת ויטליות 
   בשיניים קבועות צעירות. בנוסף יש לבצע צילומי רנטגן ולבדוק סימנים להתפתחות נגעים סב-שורשיים וספיגת 
   שורש (ספיגה אפיקלית או לטרלית בשן וסימני ספיגה בעצם). יש לשלול קיומם של סימנים וסימפטומים קליניים, 
   כגון כאב בעת ניקוש או נפיחות. כל שינוי במצב השן המעיד על פגיעה במוך או במערכת התאחיזה מחייב התחלה 
   מיידית של תהליך חיוד קצה השורש. רווסקולריזציה בשן עם אפקס פתוח הינה תמיד תופעה מועדפת בהשוואה 
   לחלופה הטיפולית של חיוד. כאשר מתרחשת רווסקולריזציה של המוך, הרקמה בחלל התעלה מונעת חדירת 
   זיהום ובכך מתאפשר המשך התפתחותו התקינה של השורש. אחד היתרונות החשובים הוא הקטנת האפשרות 
   לשבר של השורש הנגרם בשל קירות השן הדקים. נמצא, שב-%03 מהמקרים שבהם טופלה השן בהצלחה 
   באמצעות אפקסיפיקציה, עברו השיניים שבר במהלך הטיפול או לאחריות אחד הגורמים המרכזיים העלולים למנוע 
   את תופעת הרווסקולריזציה היא נוכחות חיידקים בחלל התעלה. החיידקים 
   יוצרים סביבה דלקתית שאינה מאפשרת ריפוי וצמיחה מחדש של רקמה לתוך התעלה. בנוסף, חיידקים הנמצאים 
   על פני שטח השורש עלולים להעצים את התהליך הדלקתי ולהוביל לפגיעה נוספת בפריודונטיום. כתוצאה מכך 
   תתרחש בחלק מהמקרים ספיגת שורש שחלופית או דלקתית, שתגרום לאובדן השן.
  
   הטטרציקלין הוא אנטיביוטיקה בעלת טווח אנטיבקטריאלי רחב הכולל חיידקים אנאירוביים ופקולטטיביים. מנגנון 
   הפעולה כאן הוא באמצעות עיכוב פעילות הסינתיזה של החלבונים בתא החיידק. בנוסף לפעילותו 
   האנטיבקטריאלית מסוגל הטטרציקלין להפחית את נזקי התהליך הדלקתי על- ידי עיכוב פעילות האנזים מטריקס  
   מטלופרוטאינז (PMM), שהוא קולגנזה המפרקת את הקולגן ברקמת החיבור. טטרציקלין מעודד פעילות 
   פיברובלסטים וריפוי רקמת החיבור, דבר התורם להתאוששות ה- LDP בעקבות החבלה. האפקט האנטי-זיהומי 
   של האנטיביוטיקה מאפשר את הרווסקולריזציה הודות לסילוק החיידקים הנמצאים בחלל המוך. חיידקים אלה הם 
   כאמור, הגורם העיקרי המונע את צמיחתה מחדש של רקמה לחלל התעלה ואחראי לתהליך ה – noitroser toor 
   yrotamalfnI. 
   לכן השריית השורש בפלואוריד טופיקלי (-F %32.1 FPA) – למשך 51 דקות. תהליך זה מאט את קצב ספיגת
   השורש על-ידי העצם. 
   
   כיוון שאין צורך במצב זה להשתיל את השן מיידית בתוך המכתשית, מומלץ לבצע את טיפול השורש מחוץ לפה.
   את השן יש לאחוז בעזרת פד גזה טבול בכלורהקסידין או סליין. את טיפול השורש עצמו מבצעים בצורה
   המקובלת. את סתימת השורש יש לבצע בתנאים אספטיים, כדי למנוע זיהום בקטריאלי. בשורש עם אפקס פתוח
   טיפול זה חוסך את כל התהליך הממושך של חיוד קצה השורש.